המילון שלפנינו מכיל אוסף עשיר של יסודות מהעברית המדוברת ומהסלנג: מילים, צירופים ומשפטים, המשמשים בעברית הלא-פורמלית בתחומי חיים מגוונים, בנסיבות תקשורת שונות ובקרב קבוצות חברתיות המרכיבות את הציבור הישראלי. חלק ניכר מיסודות לשוניים אלה רווח בלשון הדיבור הכללית, כחריגות נפוצות מהעברית התקנית, המושמעות לרוב בתום לב, בעיקר בגלל הספונטאניות של שיחה חיה, שבה נשלפים יסודות לשוניים מיידיים, מהזיכרון לטווח קצר, בלא יכולת תכנון ועריכה. חלק אחר מהיסודות הלשוניים שבמילון זה הם חריגות מהתקן שהדובר משתמש בהן במודע ובמכוון, מתוך הנאה מעצם החריגה. הן מבטאות את נטייתו הטבעית של האדם להתנסות לעתים בדרכים לא שגרתיות, לרענן, לחדש, למרוד. החריגות המכוונות מלשון התקן, המקובלות בציבור או בחלק ממנו, הן אלה שנהוג לראותן כיסודות סלנג.

מילון מקיף לעברית המדוברת ולסלנג כמילון זה, הנותן אף אינפורמאציה תמציתית על האטימולוגיה של היסודות ועל דרכי היצירה הדקדוקיות שלהם, אינו בבחינת תופעה מובנת מאליה בתרבות העברית, שבה נהוג להתייחס לעברית המדוברת ביחס חשדני. רבים מזהים לשון דיבור עם לשון משובשת ועם דוברים חסרי השכלה. יחס זה מבטא גישה קוטבית תמימה ללשון בכלל: כאילו הלשון מחולקת לשני סוגי שימוש שאינם מתיישבים זה עם זה: לשון הכתב התקנית והעל-תקנית, הלשון היחידה הלגיטימית, כביכול, ולשון הדיבור, הנתפסת על-ידי רבים כגילוי בלתי רצוי שיש לשאוף לתקנו.

במשך שנים רבות שלטה בתרבות שלנו גישה נורמטיבית ללשון העברית, שהתבטאה בהתעלמות מהעברית המדוברת, ובראיית לשון המקורות הכתובים כלשון הלגיטימית היחידה. בגלל גישה שמרנית זו לא חקרו את העברית המדוברת בעשרות השנים הראשונות לקיומה. אין בידינו רישומים מתחילת הדיבור העברי בארץ ישראל ומשלבֵּי התפתחותו הראשונים, אותו תהליך מופלא וחסר תקדים בתולדות הלשונות, היכול להיחשב בצדק כאחד ההישגים הגדולים של הציונות. חוקר הלשון הפרופ' חיים רבין המנוח טען, שמְחיֶיהָ של העברית לא היו מודעים לכך שלשון מדוברת שונה במהותה מלשון כתובה. הם האמינו שהסטיות מלשון התקן יתוקנו עם הזמן, ככל שירכשו הדוברים שליטה טובה יותר בעברית.

המחקר הבלשני המודרני מכיר כיום בקדימותה של לשון הדיבור, הן בהיסטוריה של לשונות והן בהתפתחותו הלשונית של הדובר, ורואה את ההבדלים בין לשון הדיבור ללשון הכתב כהבדלים טבעיים, המתחייבים מאופיים השונה של המדיום הכתוב והמדיום המדובר, כל מדיום, אילוציו ואפשרויותיו. גם המחקר הבלשני של העברית מגלה פתיחות גדלה והולכת ללשון הדיבור, לצרכיה ולמאפייניה. בהקשר זה ברורה ההתעניינות הגוברת בתופעות העברית המדוברת, וברורה נחיצותו של מילון מקיף לשפה המדוברת הכללית ולסלנג.

*רינה בן-שחר: העברית המדוברת והסלנג, מבוא ל"מילון הסלנג המקיף" (כתר, 2005)

למאמר המלא של רינה בן-שחר, שמציע הסברים מעמיקים ודוגמאות רבות מעושר הסלנג העברי – לחצו כאן >>