מילים נולדות ומתפתחות כל העת בתוך השפה כישות דינמית וחיה, המתאימה את עצמה באופן מתמיד לצרכים חדשים ולנסיבות משתנות. בתקופות מסוימות, קצב היווצרותן ואימוצן של מילים מואץ במיוחד, ומלחמות הן ללא ספק זרז עוצמתי לתהליכים לשוניים אלה. דוגמה עכשווית לכך היא הופעתה של מילה חדשה בשיח הישראלי – "הַנְשָׁקָה".
מילה זו, שעדיין לא מצאה את דרכה למילונים הרשמיים, זכתה לתפוצה רחבה ולחשיפה משמעותית בעקבות מלחמת 12 הימים. היא מבטאת תופעה ספציפית אליה נחשפנו במציאות מלחמתית זו: הפיכה מעשית של האורניום המועשר לפצצות של ממש. "הנשקה" היא שורש גזור שם משם העצם "נשק" וזאת בשל הזיקה שלה לכלי נשק.
הופעתה של מילה חדשה כגון "הַנְשָׁקָה" משקפת את הצורך לתאר תופעה נקודתית במציאות המלחמתית שהפכה שגורה בשנתיים האחרונות, והיא אינה עניין לשוני בלבד. זוהי דוגמה להתאמת השפה למציאות המשתנה כתגובה לאירועים הדרמטיים שסביבנו, בדמות יצירת כלי לשוני חדש שמאפשר לבטא חוויות ותופעות שלא היה לנו הצורך לתאר קודם לכן. השפה העברית, גם בתקופת מלחמה רוויית-אבדות וצער, פועמת ביצירתיות.
האם "הַנְשָׁקָה" היא מילה ניטרלית או שהיא טומנת בחובה רבדים נוספים של משמעות? על כך ייתכן שרק מבט עתידי יוכל להשיב.
