כיכר הבימה בתל אביב ביססה את מעמדה בשנים האחרונות לא רק כצומת תרבותי, אלא גם כמקום שבו השפה הפוליטית לובשת את מדיה והופכת למרכז ההפגנות הלא-רשמי של מתנגדי הממשלה. לאחרונה, בלט בכיכר מיצג בדמותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, השואב השראה ישירה מדמותו האיקונית של פינוקיו.
הדמות של פינוקיו מאגדת הילדים המוכרת היא ארכיטיפ תרבותי רב-עוצמה. בשפה החברתית והפוליטית, דמותו היא מטפורה אוניברסלית לחוסר אמינות. הפסל המדגיש את אפו המתארך של נבחר הציבור, הופך למעשה את המושג המופשט "שקר", או "שקרן", לדימוי חזותי הניתן לפיענוח בשבריר שנייה. החזרה אל דימוי מוכר ופשוט יוצרת כמו 'קיצור דרך' קוגניטיבי, במקום השימוש בסיסמאות שחוקות או מרובות במילים.
הבחירה בכיכר הבימה, המוקפת במוסדות תרבות, מעניקה למיצג רובד נוסף. היא מאפשרת למחאה להשתמש בנכסי צאן ברזל של התרבות המערבית כדי להעביר מסר ישיר על יושרה ושלטון. האף המתארך מסמן את הקו שעובר בין מציאות לבדיה, ובין הבטחות שלטוניות למה שנתפס בעיני המוחים כהולכת שולל.
השפה המדוברת והשפה החזותית מתמזגות לכדי ביקורת ציבורית מוחשית ונוקבת – כך ציבור המוחים בוחר להמחיש את תחושותיו במרחב הפיזי. מיצגים אלו מזכירים לנו שגם בלב הסערה הפוליטית, הדימויים והסיפורים שעליהם גדלנו הם עדיין הכלי החזק ביותר לניתוח המציאות המורכבת שבה אנו חיים.
