גרפיטי שמרוסס במרחב הציבורי לעיתים נמצא בתנועה מתמדת. כתובת המופיעה על קיר אינה בהכרח דבר חתום – מישהו מוחק, משנה, מוסיף או כותב, שכבה על שכבה מתפתח רב-שיח שמגיב לקיים מעבר לממד הזמן.
המחיקה משמיעה את קול המאבק – על משמעות, על נוכחות, על זהות ועל זיכרון. מילה נמחקת, משפט משתנה ושרבוט שנפער בו חלק עלום, יכולים להפוך אמירה או דעה מקצה לקצה. כך, בכמה משיכות קלות נקמה הופכת לשלום והקיר הופך למקום שבו עמדות מתנגשות, זהויות מבקשות להישמע וזיכרונות נאבקים על מקומם.
בתקופות של מתחים, תוססים גם הקירות – כתובות ותגובות שמספרות את הלכי הרוח המשתנים. מה שהיה קבוע לרגע, השתנה ברגע אחר והופך את הקיר למעין ארכיון חי של שיח ציבורי. השכבות שמכסות זו את זו חושפות את הדברים שאותם החברה בוחרת לומר, ואולי חשוב מזה – על מה ואיך היא מתווכחת.
*צילום: ציפה קמפינסקי, מתוך ספרה החדש "הכתובת הייתה" המתעד צילומים רבים של כתובות גרפיטי בתקופת מלחמת "חרבות ברזל".
