יהודית קרפ

אין: טיל בליסטי, מצרר; אאוט: פשרה, שלום — כך גויסה השפה לנרמול המלחמה

יש צלילים שאינם מרפים, נתקעים בראש כהד ללא מפלט, צורמים כהתראה מתמדת גם בשוך ההפגזות והאזעקות. בתוך ההד הזה, גם אחרי שהפסקת האש נכנסה לתוקף, נשמעות זעקותיו של אביחי שטרן, ראש העיר קריית שמונה, על גורלה של עירו, והן מתערבבות בקקופוניה של מילים מתוך המילון העדכני של הזמן האחרון. חלקן מהתחום הצבאי־טכנולוגי, "כטב"ם", "טיל בליסטי", "מצרר", "פוליגון", ואחרות מהאזרחות, "הותר לפרסום" "כספי קואליציה", "הפקרה", "אחדות".

יש מילים שאינן אלא קולות חלולים המכסים על המציאות במקום לתאר אותה. "אין נפגעים בגוף", אומרים לנו, וכולנו נושמים לרווחה, כאילו נכלל בתיאור ההלם, אובדן של בית, חיים שנקטע מהלכם, אנשים שחרב עליהם עולמם.

בעזה המתים והפצועים אינם "נפגעים", הם "נזק אגבי" — מונח טכני נקי, מגובה בבינה מלאכותית ובאישורים משפטיים. הם לא נפגעים, הם נזק. השפה עצמה מגויסת כדי לטשטש את המעשה, כאילו שאם נחליף מילים נחליף גם מציאות. "אחדות", "ניצחון מוחלט", "עורף" "שגרה", "רפורמה", "זמן הרתעה", "נורמליות" — אלה הן מילים שנשחקו עד דק ואינן נושאות עוד משמעות ממשית, אלא רק מהדהדות כצליל הריק העולה היום מהמילים "אמת" ו"שקר".

 

המאמר המלא: אין: טיל בליסטי, מצרר; אאוט: פשרה, שלום — כך גויסה השפה לנרמול המלחמה, פורסם במדור הדעות של עיתון הארץ, 20 באפריל 2026.
לקריאה לחצו כאן >>