עבד אלרחמן מרעי

יופי, הגיע תלוש אִלְמַסְכּוֹרֶת: איך פועלת הערבית המעורבת

שילוב העברית בדיבור השוטף נעשה בדרכים שונות. הדרך הפשוטה והשקופה ביותר הוא השימוש במילים עבריות כמות שהן. אופן השימוש הזה קרוי גם שאילה ישירה. בשאילה ישירה משתמשים דוברי שפה אחת במילים של השפה המשפיעה כמות שהן, לעיתים תוך שינויי מבטא.

מילון המילים המשמשות את הערבים בשפה בשאילה ישירה הולך וגדל. נהוג שימוש רחב במילות ברכה ואישור כמו "בסדר", וכן יופי, מצוין, שלום, להתראות, שבוע טוב, כן, טוב, כל הכבוד. אפשר למצוא כאן מילים מן הסביבה הקרובה כמו דשא, מעלית, מדרכה, שולחן, חלון, שְלָט או חניון.

לאחר קום המדינה שימשה העברית מתווכת לשאילת מילים לועזיות לערבית, בעיקר מהאנגלית. מילים לועזיות רבות המשמשות גם בעברית נכנסו לשימוש בערבית הישראלית, וביניהן דינאמי, דרמטי, קליני, סמינר, בוטיק, דמוגראפי, אתני, וגם מסאז'.

לצד המילים הבודדות נוהגים הערבים בישראל להשתמש בצירופי לשון עבריים רבים. רבים מהם לקוחים מתחום השירות הציבורי, שהערבים נחשפים אליו כאמור באופן יומיומי. כך אפשר לשמוע בין הערבים, בתיקוני ההגייה המתבקשים, את הצירופים משרד הפנים, מכון רישוי, ועדת קבלה, ביטוח לאומי ומפעל הפיס. צירופים אחרים לקוחים מתחום הבריאות, כמו "קופת חולים", "אירוע מוחי", "מחלה כרונית" או "קריסת מערכות", ונראה שהדבר קשור במפגש עם רופאים המדברים עברית. המחנכים מדברים על "משרד החינוך" והפרויקטים הקשורים במשרד: "סחלב", "קָרֵב" "מתי"א", "העצמה". בתוך כותלי בית-הספר אפשר לשמוע את המונחים "מרַכֵּז מקצוע", "יום לימודים ארוך", וגם במסגרת "אופק חדש": "שעה פרטנית", "שעות שהייה" ועוד.

לצד אלה אפשר לשמוע בין הערבים בישראל ביטויים עבריים כלליים, חלקם בעלי אופי דיבורי. כשרוצים לשבח מישהו יאמרו שהוא "גבר לעניין", או להיפך: "אדיש לאללה", ביטוי דו לשוני. לצד המילה הנפוצה "בסדר" אפשר לשמוע גם "בסדר גמור", וכן את הביטוי "אלוהים גדול", המתורגם מערבית: "אללה כְּבִּיר", כאשר גם הביטוי הערבי נשמע, כמובן, בפי דוברי הערבית. יש גם ביטויים גבוהים יותר כמו "בכייה לדורות", וכן ביטויי חג ומועד יהודיים: יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות.

הניבים ומטבעות הלשון עומדים לעיתים קרובות כמשפטים שלמים בעברית, המשתלבים בשיח הערבי. חלקם ביטויי שבח והתלהבות:
"השמים הם הגבול!"
"הכּל יהיה טוב בעזרת השם!"
"חבל על הזמן!" (בעיקר במשמעות הדיבורית המקובלת, כדבר שבח)
"מוּסְטָפָא (או שָרִיף, או כל אדם אחר) בשטח, כולם במתח!"
"עשית לי את היום!" (ביטוי עברי המתורגם מאנגלית)
"תפס אותו על חם" (ויש גם גירסה דו לשונית: "מַסַכּוּ עלחם").
ולעומתם ביטויים המבטאים כעס, התנגדות או הסתייגות:
"לא מקובל עליי!"
"לא מגיע לך כלום!"
"אל תבלבל את המוח!"
"שיילך לעזאזל!"
"עזוב אותי מהשטויות שלך!"
"העובדות מדברות בעד עצמן!"
"צריך לומר את האמת!"
"לא יעזור בית דין!"

לצד השאילה הישירה, משולבים במקרים רבים השימוש במילים ובעיקר בצירופי הלשון צורנים ערבית, כמו אל הידיעה, צורות הריבוי בערבית, ועוד. כך למשל תיקרא תחנת משטרה "תַחַנָאת אִלְמִשְטַרָה". היום הפתוח במוסדות חינוך ייקרא "אִלְיוֹם אִלְמַפְתוּח", והתלוש החודשי "תלוש אִלְמַסְכּוֹרֶת".

דרך נפוצה מאוד היא השעטנז, כאשר צירוף הלשון מורכב ממילה ערבית וממילה עברית. וכך נולדו בשיח הערבי צירופים כמו שַהָאדִת בַּגְרוּת (תעודת בגרות), אִמְתִיחָאן אִלְבַּגְרוּת (בחינת הבגרות), אִמְתִיחָאן אִלְמִיצָ"ב (בחינת המיצ"ב), חַלִיבּ תנוּבָא (חלב תנובה), חַלִיבּ עמיד (חלב עמיד), מַשְאֵבָת מַיִּיֵה (משאבת מים), חְ'יָאר חמוּץ (מלפפון חמוץ), ובבתי הקפה אפשר להזמין "קַהְוֶוה מַע חַלִיבּ הָפוּך" (קפה עם חלב הפוך).

אחת התופעות המעניינות בעירוב שתי השפות הוא מעין תהליך מטמורפוזה, מילים ערביות במקורן, אך בשיח היומיומי הן מובעות על-פי הטון והמשמעות הנהוגה בעברית. כמה דוגמאות:

חַרָאכּות (חַרַכַּה בערבית): נסיעת ראווה, תוך ביצוע להטוטים שונים במכונית גנובה. מילה זו קיבלה את צורת הריבוי של העברית.
כֵּיף: "יום כֵּיף לַלִמְעַלְמִין פִי אלְשַמָאל" (יום כיף למורים בצפון).
עַלָא כִּיפַק: "אִלְרִחְלִה כָּאנַת עַלָא כֵּיפַכְּ" (הטיול היה עלא כיפק).
סַבָּבַּה: "אִלְיוֹם כָּאן עִנְדְנָא אִמְתִחָאן סַבָּאבָּא" (היום הייתה לנו בחינה סבבה 'מצוינת')
אַלָּה יֻסְתוּר: "אַלְלָה יוּסְתֻר שוּ פִי חַוָאדִתְ' טוּרוּק" (אללה יוסתור מריבוי תאונות הדרכים). היסוד של הביטוי בערבית הוא "אללה בֻּסְתוּר", והוא נובע מביטחון באלוהים שידאג להקל על המצוקה. בעברית אימצו את אללה יוסתור מהערבית (אלוהים ישמור) כביטוי חרדה, ודוברי הערבית משתמשים בו על פי המשמעות שנתקבלה בעברית ולא על-פי המקור הערבי.
כַּסַּח: "אַסְעָאר כַּסַּח פִי קִסִם אלְחֻ'צְ'רַוָאת וַאלְפַוָאכִּה" (מחירי כסח בדוכני הירקות והפירות).
אַהְלַן: מילת ברכה בעת קבלת פנים, בהטעמה מלעילית הנהוגה בעברית.

חלק מן המילים העבריות נפוצות כל כך שלדוברים הערבים נדמה שהן מילים ערביות לכל דבר. נוכחנו שתלמידים רבים בבית-הספר היסודי חושבים שהמילה "בסדר" היא מילה ערבית. בנוסף, קיימות מילים עבריות שמשתמשים בהן כמילים ערביות:
שַיִש: "מַטְלוּב עָאמִל שָאיִש מִהַנִי" (דרוש פועל שיש מקצועי). המילה שיש היא עברית, המילה הערבית המקבילה היא רֻחָ'אם, אך אין משתמשים בה.
פיתה: מי שהולך למאפיה לקנות לחם אומר למוכר "אִעְטִיִני בִּיתַא" (תן לי פיתה). בערבית יש לומר כִּמָאג', בעוד מקור המילה פיתא הוא יווני.
מסלול: בשידור ישיר ברדיו אמר אחד השדרנים: "אִנְחַרַפַת אלְטָאאִרַה עַן מסלולה" (המטוס סטה ממסלולו). המילה הערבית לעניין זה היא "מַסָאר".
תנור: "קָאלִת אלְאֻם לִבִּנְתְהָא סַחְ'נִי אלְאַכִּל פִי אלְתַנוּר" (האימא אמרה לבת שתחמם את האוכל בתנור). בערבית יש לומר "פֻרֻן".

יש מילים שנוצרו כראשי תיבות עבריים, נוטריקונים, והן עוברות לערבית כמילים שלמות. התופעה מוכרת בתחום החינוך: "צַדַר אלְכִּתָאב עַן שַרִכַּת מַטָאח" (הספר יצא לאור על-ידי מט"ח, המרכז לטכנולוגיה חינוכית); "תַם תַנְפִיד' אלְמַשְרוּע מִן קִבַּל תָאל" (הפרוקייט נעשה בידי ת"ל); "כָּאן אלְיוֹם אִמְתִחָאן אלְמִיצָאב פִי אלְעַרַבִּי" (היום נערכה בחינת מיצ"ב בשפה הערבית).

קיימות מילים ערביות שרבים מן הערבים אינם יודעים את משמעותן, והמילים העבריות הופכות להיות תחליף הידוע לכל. למשל, המילה תהליך תפסה את מקומה של סַיְרוּרַה. מחזור החליפה את רַתְקַלה, מהדק את המילה הערבית כָּאבִּס, עלה דפנה בא במקום וַרַק אִלְעָ'אר ועוד.

 

*פרק מתוך "ואללה בסדר" מאת עבד אלרחמן מרעי, הוצאת כתר 2011, עורך: רוביק רוזנטל.
לקריאה לחצו כאן >>